top of page

איך יודעים שהיחסים בריאים?

כשאנחנו ביחד, הם מרפאים גם דברים שלא נוצרו בגללם.
איך יודעים שהיחסים בריאים וחזקים?

כשהם יכולים לרפא גם דברים שנוצרו בגללם.


מטרת העל שלנו כהורים זה לייצר יחסים בריאים וחזקים עם הילדים שלנו.

האתגר הוא להבטיח שהיחסים שלנו יהיו מקור לכוח, תמיכה, וריפוי.

"כי בחיים הכל יחסים" (א. אדלר)

יחסים.jpg
הגשה.jpg

הכל טמון בצורת ההגשה

כשיש תוכניות מאוחרות, אז אני מסבירה להם שהיום הולכים לישון מאוחר יותר בגלל שבילינו עד מאוחר ואני מלמדת אותם גמישות.
כשמגיע אח חדש, אני לא חושבת על לפצות אותם. להיפך, אני חושבת שלקבל אח חדש זה הדבר הכי טוב שיכול קרות לילד שלי אז אני מתרגשת יחד איתו מהשינוי שעובר עליו ואני מלמדת אותו אמפתיה.
כשאני צריכה לצאת לסידורים עם אחד הילדים, זה הופך לדייט שלי ושלו ואני מלמדת אותו איך עושים מהלימון לימונדה.
וכשאני מבטיחה משהו, אני עומדת במילה שלי. גם כשזה ממש לא נוח להם אבל ככה אני מראה להם שהם יכולים לסמוך עליי תמיד ואני מלמדת אותו אמון.
כמה שננסה לתכנן, לפעמים, החיים קורים... והכל תלוי בצורת ההגשה.

"שששש... שאחיך לא ישמע שאתה בא איתנו"

כשאנחנו מסתירים דברים בבית, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שזה לגיטימי להסתיר.
הילדים לומדים מהר (כן, גם בגיל צעיר מאוד) שאם יש משהו שלא נעים לאחר לשמוע, אז מסתירים ושכנראה גם מהם, מסתירים.
כשאני עושה "דייט" עם אחד הילדים, אני אומרת את זה גם לאחים.
לפעמים הם מקנאים וזה טבעי, לפעמים הם רוצים גם בעצמם ואני מאושרת מזה וקובעת איתם.
ביום שאחרי, אנחנו מספרים להם איך היה.
הם לומדים שזה לא על חשבונם, הם לומדים לפרגן.
אני לא מרגישה צורך לפצות אף אחד. על מה? אם אפצה על צרות עין, אני אגדיר לו שהרגש הזה מוצדק, שיש לו מקום.
במקום להתעסק בפיתרון מהיר, אני מתמקדת בליצור עבורו ערך.
ללמוד לחיות עם הרגשות שמתעוררים בו, ללמוד לפרגן, שטוב למישהו אחר זה לא על חשבונך, להכיל איפוק, להכיל חוויות של אחרים, שיתוף, כנות ושקיפות.
מתרגשת לקראת הדייט הבא…

Image by Pablo Merchán Montes
זה הרע.jpg

"שמעתי שעבר יום מאוד קשה על הבן שלך בבית הספר היום"

תודה על התסכול הזה, זה מה שחשבתי לעצמי.
לדעתי הדבר הכי קשה להורה זה לראות את הילד שלו סובל.
שלחתי את הבן שלי באותו יום וידעתי שהולך להיות לו יום קשה. סמכתי על כל הכלים שנתתי לו עד היום כדי להתמודד עם זה אבל עם קוועצ' נוראי בבטן.
כל מה שאני יכולה לקוות לו זה שהסביבה תטיב איתו.
אני לא אמנע ממנו את התסכול ולא אדחה את המועד שלו, אני יודעת שהוא צריך להתמודד ואני יודעת שהוא יכול.
הוא חזר הביתה מרוקן מכוחות, "חבוט מהקרב" לידיים שלי. ידיים שמבינות, מקשיבות, שותקות, עוטפות.
הוא סיפר לי על הקושי ,על האנשים שעזרו לו ועל הכאב הארור.
אני שמעתי את היכולות שהוא הפגין.
אני יודעת שהייתה לו למידה משמעותית.
תודה על התסכול הזה.

"אני מנסה להתבונן בבני אדם כפי שאני מתבונן בשקיעת חמה… כשאני מתבונן בשקיעה יפה, אני לא מנסה למתוח עליה ביקורת. אני צופה במחזה השקיעה ביראת כבוד, כפי שהיא מתגלה לעיניי. אני מרגיש התעלות אם אני מסוגל להתבונן באנשים ולאהוב אותם כפי שהם מתגלים!” קארל רוג'רס.

ילדנו את השקיעות הכי יפות בעולם. שקיעות סגולות, אדומות, גשומות, בהירות, סתמיות, מהפנטות.
כשאנחנו מתבוננים בילדים שלנו ביראת כבוד, כפי שהם, ככה, הם לומדים שהם טובים כמו שהם, אהובים כמו שהם.
אנחנו מלמדים אותם להתבונן באנשים מסביבם ביראת כבוד, לקבל את השונה ולהעריך את הייחודיות שבכל אחד.
אני מזמינה אתכם להתבונן בילדים שלכם בעיניים של כבוד ואהבה, להעריך, להקשיב ולהבין, כי אין מחזה טוב יותר מהשקיעות שלנו.

Sunset in a City
bottom of page